היום זו כבר עובדה. בישראל קיימים בתי ספר יסודיים – פרטיים, בנוסף לתיכונים הפרטיים שקיימים בישראל זה שנים. השאלה היא האם התהליך הזה משרת את אזרחי ישראל.
מצד אחד, בתי הספר הפרטיים נותנים ביטוי לפלורליזם התרבותי במדינה ומאפשרים לגוונים השונים בחברה הישראלית להתבטא. קיימים בתי ספר מיוחדים למוזיקה , לחקלאות, לטבע, שפות ועוד. כל אחד יכול למצוא לעצמו את המקום שלו.
מצד שני, ישראל היא אחת מהמדינות עם חוסר השוויון הגדול ביותר במערב. הפערים בין עשירים לעניים גדלים בצורה מתמדת. אי השוויון מתבטא גם בחינוך, מנציח ומעצים אותו.
ילדים שלא מצליחים להוציא תעודת בגרות, לא יכולים להוציא לאחר מכן תואר ראשון ובטח לא תואר שני. בימים אלה גדל הביקוש לעובדים משכילים בעלי תואר ראשון או שני, אותם ילדים שלא למדו לא יוכלו להשתלב במשרות מובילות בשוק העבודה ולהיכנס למעגל התחרות. לו היינו יכולים להגדיל את שיעור הזכאים לבגרות ואת שיעור המסיימים תואר שני, הפערים היו קטנים בהתאם.
ההתחלה יכולה להיות השקעה בבתי ספר, מורים, כיתות וציוד חדיש. ההשקעה הזו היא השקעה בטוחה לטווח ארוך. אם החינוך הציבורי יהיה ברמה גבוהה, אז אולי לא נצטרך בתי ספר יסודיים פרטיים. עכשיו זה תלוי במדינה.
איל אלדר